מהו תפקיד המטפלים הזרים

מה הם בעצם אמורים לעשות?

מה אמורים לעשות העובדים הזרים המטפלים בהורינו? כיצד עורכים תיאום ציפיות שישביע את רצון כל הצדדים? אחת השאלות החוזרות של בני משפחה היא מה אפשר לצפות או לדרוש שהמטפלת הזרה תעשה?

האם אפשר לצפות ממנה שתשב עם המטופלת למישחק קלפים בשעות אחר הצהריים? האם היא אמורה להישאר ערה כאשר האד הזקן לא נירדם גם בשעות הקטנות של הלילה? האם לבקש ממנה לסייע באירוח המשפחה לכבוד יום הולדת של הנכד/ה? ומה עם לנקות את הבית – האם היא זו שאחראית על ניקיון יסודי למשל תריסים וחלונות? ומה עם סדר פסח? ומה לגבי ביצוע פרוצדורות רפואיות כגון הזרקת אינסולין? ניקוז סטומה? הוצאת אבני צואה? האם כל אלו הם חלק מתפקידיו של המטפל הזר?

הגדרת התפקיד הרשמית

בחוק הסיעוד יש הנחיה כללית כי תפקיד המטפל הסיעודי הוא 'עזרה בביצוע פעולות היומיום ודאגה לסביבתו הקרובה של הקשיש'. יש לציין כי החוק כן קובע כי עזרת המטפל מיועדת עבור מקבל הטיפול בלבד, ולא עבור בני משפחה אחרים גם אם הם גרים בבית."חוק העובדים הזרים" מגדיר בעיקר את חובות המעסיק וחובות הלשכה הפרטית כלפי העובדים הזרים ולא מגדיר את תפקידם של העובדים. "חוק הסיעוד" מסדיר גם נושאים נוספים, כגון הזכויות של מי שזכאים לגמלת סיעוד, לפירוט לחצו כאן.

למרות החוקים השונים, נשארת עמימות ביחס לתפקיד של המטפלים הזרים, ולכן במשפחות רבות יש סביב נושא זה מתחים ותסכולים, לבני המשפחה ולמטפלת יש לעיתים תפיסות וציפיות שונות ופערי הציפיות בין המטפלים לבני המשפחה מובילים לעיתים לתחושות מרות אצל שני הצדדים.

לקרוא עוד על העמימות בהגדרות התפקיד - לחצו כאן.

המלצות "עשה" ו"אל תעשה"

עובדת זרה שבאה לישראל לטפל בקשישים אינה רוצה שיתייחסו אליה כאל 'משרתת' אלא כמי שעושה עבודה משמעותית בטיפול. מטפלות מתלוננות על כך שבני המשפחה מטילים עליהן עבודות ניקיון ממושכות או מבקשים מהן לבשל עבור כל בני המשפחה. חלקן מרגישות שבני המשפחה "לא אוהבים לראות אותן נחות". הן מרגישות מושפלות.

מצד שני, בני משפחה רבים מתלוננים על כך שהמטפלת נמצאת כל היום בטלפון ובענייניה האישיים, והקשיש נשאר לבדו, מוזנח. הם אומרים כי הבית אינו מסודר ונקי וכי הם משלמים ממיטב כספם למטפלת הזרה ומתאמצים ללכת לקראתה, אבל התמורה שהם מקבלים אינה מספקת. הם מרגישים מנוצלים.

יחסים כאלו מובילים לפיצוץ ולתחלופת מטפלות – פיטורים או התפטרות. לרוב, עזיבת המטפלת זה הפתרון הפחות טוב, משום שלמעט מקרים קיצוניים של מטפלים לא אמינים או אלימים, תחלופת מטפלות אינה נעימה, בעיקר לא לקשישים שהם אלו שצריכים להתרגל כל פעם מחדש לדמות אחרת בבית.

אז מה נעשה? השראה מתורת הניהול

אני ממליצה שנשתמש ברעיונות מתחום הניהול, כי למעשה זה מה שאנחנו- בני המשפחה- צריכים לעשות: אנחנו צריכים לנהל את המטפל הזר שחי עם יקירנו. באופן רשמי המעסיקים הם מקבלי הטיפול, אבל מכיוון שבהרבה מקרים מדובר באנשים מאוד שקנים וחולים, חלק גדול מהם עם דמנציה, כלומר אנשים שאינם באמת יכולים למלא תפקידים של מעסיקים, התפקיד הזה מוטל על בני המשפחה שלהם. בני המשפחה נאלצים למלא תפקיד זה ולרובם אין הכשרה לעשות את זה או הדרכה למלא את תפקיד המעסיק.

ההמלצה שלי היא שכשאתם רוצים להניע את המטפל/ת הזר/ה לעשות משהו, כגון ללכת לטייל עם ההורה או לתת לו מגע פיזי, מומלץ להגדיר את המשימות האלו כבעלות ערך רפואי- טיפולי ולהסביר למטפל/ת את חשיבותן.

למשל, במקום להגיד למטפלת- לאבא משעמם אז תשחקי איתו קלפים, נוכל להסביר לה שאנשים קשישים וגם אנשים עם דמנציה, זקוקים לקרבה חברתית, שבדידות היא גורם שמאיץ הידרדרות בריאותית ושכלית. לחיזוק מחקרי בנושא זה - לחצו כאן.

אם נירצה שהיא תלך לטיול בחוץ עם ההורה – נוכל להסביר לה שתנועה חשובה למניעת הידרדרות המצב הבריאותי. לטיפים בנושא זה - לחצו כאן.

אם נירצה שהיא תשים מוזיקה להורה שלנו נוכל לתאר את ההשפעה של מוזיקה על מצבו המנטאלי של הקשיש. לפרטים נוספים - לחצו כאן.

אם נרצה יותר מגע פיזי להורה, נוכל גם כאן להסתמך על מחקרים שמראים את החשיבות של מגע לבריאות. למחקרים בנושא -לחצו כאן.

ברגע שכל המשימות האלו יוגדרו כחלק מהתפקיד וכחלק מהמקצועיות שלה כמטפלת, יש סיכוי גדול יותר שהעובדת הזרה - המטפלת הסיעודית - או בשם הראוי ביותר עובדת הסיעוד מחו"ל תיענה לכך, ולא תרגיש שזו דרישה מציקה.

לכבד את הגבולות

מהצד השני, חשוב שלא נגזים בציפיות ושנכבד את הגבולות של המטפלת: לא נבקש שתבשל לנו ארוחות משפחתיות (כי לנו זה אולי נעים אבל מה שזה אומר עבורה הוא לבלות הרבה שעות במטבח בקיצוץ, טיגון, ניקיון וכולי) , לא נצפה שתארח אותנו עם כיבוד כשאנו באים לבקר, לא נדרוש מבצעי ניקיון יסודיים אלא ננקה בעצמנו או נביא עוזרת בית למשימות הגדולות, ובוודאי שלא נביא לבית ההורה בגדים לגיהוץ מהבית שלנו ונבקש ממנה לגהצם.

זמן לעצמה

נקודה נוספת שכדאי לא לשכוח הוא שהעובדת הזרה זקוקה לזמן לעצמה. כשהיא הגיעה לפה היא השאירה מאחוריה חיים שלמים: בני זוג, ילדים, הורים שקשישים בעצמם וחשוב לה – אולי יותר מהכל - לשמור איתם על קשר. מומלץ לברר את הפרשי השעות בין ישראל לבין מדינת המולדת של המטפלת, כי שעות אחר הצהריים שם, כשהילדים חוזרים מבית הספר או הגן יהיו השעות שבהן היא תירצה לדבר איתם ואולי אפילו לעזור להם בהכנה של שיעורי הבית, אז כדאי לקחת בחשבון שבשעות האלו היא תהיה פחות פנויה רגשית. עוד על כך - בפוסט על ארגון סדר יום ושגרה לחצו כאן.

זה היה הפוסט השמיני בבלוג על העסקת "עובדים זרים" בבית.

הפוסט הבא יעסוק במה עושים כשהמטפלת יוצאת לחופשת מולדת - לחצו כאן.

לקריאת הפוסט על איך מתחילים: תיאום ציפיות בתוך המשפחה ונהלים בירוקרטיים - לחצו כאן.

לקריאת הפוסט איך בוחרים נכון את המטפלת הזרה ואיך מארגנים הבית לקראתה - לחצו כאן.

לקריאת הפוסט על היערכות לקראת מפגש בין תרבותי - לחצו כאן.

לקריאת הפוסט על איך יוצרים שגרה יומית מוצלחת - לחצו כאן.

לקריאת הפוסט על מה יש לאכול? - לחצו כאן.

לקריאת הפוסט על שכר ועלויות נלוות - לחצו כאן.

לקריאת הפוסט על עדכונים וביקורים - לחצו כאן.

ד"ר דניאלה אריאלי, מרצה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מחברת הספרים "אינטימיות זרה" (הוצאת אוריון) ו- An Ethnography of Care Work Across Borders (הוצאת Routledge).

*המידע המובא כאן לקוח מהספר "אינטימיות זרה: ההורים שלנו, האנשים שמטפלים בהם ואנחנו. דפים מיומן שדה" שעוסק בטיפול בקשישים על ידי "עובדים זרים". בספר תמצאו כלים ליצירת מערכת יחסים מיטבית עם המטפלים, שיעניקו לכם שקט נפשי, יבטיחו את הטיפול הכי טוב להורים/ בני זוג שלכם ויביאו לשביעות רצון ורווחה של המטפלים.

תוכלו להשיג את הספר "אינטימיות זרה" בלינקים הבאים: לספר מודפס לחצו כאן לספר דיגיטלי לחצו כאן לספר המודפס באנגלית לחצו כאן לספר הדיגיטלי באנגלית לחצו כאן

כל הזכויות שמורות לד״ר דניאלה אריאלי ©